אני לא עומדת בזה...ממש קשה

הבוקר פתחתי את הפייסבוק, קראתי את הפואמה הזו, ומאז אני לא מפסיקה לבכות.




כמה עצוב לאבד אדם יקר, ועוד יותר עצוב לאבד ילד. כן, לאבד, משום שזה סוג של איבוד, אין לנו שליטה על זה. נכנסתי לאתר שבו זה פורסם ובעודי שוכבת במיטה, ולצידי מאור חיי, משוש נפשי, ביתי התינוקת נרדמת לאיטה, קראתי את הבלוג של TEAM KYLE.
שובר, באמת שובר, קשה להמשיך במרוץ החיים אחרי זה.
מצ"ב הקישור, אבל אני מזהירה אתכם - קשה לקריאה ולתפיסה.

TEAM KYLE - BLOG

אביו, מרק, מסיים את הפוסט וכותב:
We will live here and struggle until we can join him.  I hope he recognizes me. Mark