חשבתי שיעניין אתכם לקרוא...
חצי הכוס המלאה: איך לגדל ילד אופטימי
ילדים אופטימיים יגדלו להיות מאושרים ומצליחנים יותר, בעוד שילדים פסימיים עלולים להפוך למבוגרים חרדתיים ודיכאוניים. איך אפשר לפתח את תחושת האופטימיות של הילדים שלנו? בשלב הראשון, לא להתרגש מציון נמוך במבחן
מהרגע שבו תינוק מגיח לאוויר העולם, הוריו מתחילים להיות טרודים בגלל אינספור סיבות: בכי ללא סיבה נראית לעין, חום שעלה פתאום, גזים שמציקים, מה לא. הרבה זמן של ההורים מוקדש ל"כיבוי שריפות", ובשגרת החיים המטורפת הזאת בכלל לא בטוח שיעלה בדעתם שיש עוד דבר מאוד מהותי שתינוקות זקוקים לו חוץ מאוכל, שינה והמון אהבה. הצורך הנוסף הזה מסתכם במילה אחת, מורכבת: אופטימיות.
ילדים אופטימיים מממשים את עצמם בצורה מקסימלית. שאטרסטוק
"אנחנו רוצים ילדים אופטימיים, כי הם מאושרים ומצליחנים יותר. לכן כבר מגיל ינקות חשוב להקנות לתינוק הרגלי חשיבה אופטימיים", אומרת שלי זאנטקרן, שעוסקת בטיפול התנהגותי קוגניטיבי ובביו פידבק בקרב ילדים ומתבגרים, מתמחה בוויסות עצמי, טיפול בחרדות והדרכת הורים, ואף פרסמה לאחרונה ספר ילדים, "קופסאת המחשבות הצבעוניות", המציע לצד הסיפור דרכי טיפול בחרדות נטישה של ילדים. "המחשבה הפסימית אופיינית מאוד היום להרבה ילדים, והם גדלים להיות אנשים לא מאושרים, לא מסופקים, ויש סיכויים גדולים מאוד שאף יהפכו למבוגרים חרדתיים ודיכאוניים".
- מאיזה גיל ניתן לזהות אם הילד אופטימי או לא?
"לפי מרטין סליגמן, אבי התורה האופטימית, האופטימיות היא האופן שבו האדם חושב על הסיבות לדברים שקורים לו. כבר ברגע שהילד מתחיל לדבר, אפשר לחוש אם הסגנון ההסברי שלו אופטימי או פסימי. למשל, כשילד מנסה לבנות מגדל מקוביות ולא הולך לו והכל נופל, הפסימי יגיד 'אוף, תמיד הכל נופל לי, אני לא מצליח', או שיעזוב את המקום, או שיבקש ממישהו אחר שיבנה את המגדל. המוטיבציה של הפסימי היא נמוכה. האופטימי יגיד 'אוף, נפל לי' וינסה לבנות שוב. האופטימי יפרש את נפילת הקוביות כ'זה נפל לי הפעם, אבל בפעם הבאה אני אצליח'".
- מדוע חשוב לפתח את האופטימיות כבר בגיל כל כך צעיר?
"מחקרים מראים שילדים יותר אופטימיים מממשים את עצמם בצורה מקסימלית, בצורה טובה יותר מילדים פסימיים. זאת מכיוון שילד אופטימי יפרש כל הצלחה כהצלחה שלו, בגלל היכולות והאופי שלו, וילד פסימי יפרש כל הצלחה כמשהו שלא תלוי בו, כמזל. לעומת זאת, כל כישלון של ילד אופטימי הוא מבחינתו זמני, למשל 'נכשלתי עכשיו במבחן כי לא למדתי מספיק טוב, אבל במבחן הבא אני אלמד טוב יותר ואצליח', וילד פסימי יגיד 'אני גרוע במתמטיקה, אני תמיד נכשל בכל המבחנים'. הוא מאמין שהמצב קבוע ולא ניתן לשינוי, ואין לו שום מוטיבציה לשנות אותו. אם כבר הפסימי יצליח במבחן, הוא לא יראה את זה כהצלחה אישית שלו, אלא כמזל, בגלל שהמבחן היה קל".
הפסימי יגיד 'אוף, תמיד הכל נופל לי, אני לא מצליח'. שאטרסטוק
בלי "איום ונורא"
לדברי זאנטקרן, לפי מחקר שנערך לפני שנה בבית חולים לבריאות הנפש באוסטרליה, ילדים אופטימיים סובלים ב-50 אחוז פחות מבעיות התנהגות, קשיים רגשיים והתמכרויות לעומת ילדים פסימיים. מחקר אחר מעלה כי ילדות ונשים יותר פסימיות מילדים וגברים.
"הרבה פעמים תראי ילדים פסימיים לא רוצים להיכנס למשחק עם ילדים אחרים, כי התחושה הראשונית שלהם תהיה הפסד או כישלון. ילד פסימי גם יפחד לבקש חברות ממישהי, כי הוא יחשוב שאין לו סיכוי להצליח עם הילדה הזאת. לילדים פסימיים יש הרבה פעמים רגישות לדחייה חברתית. הם מצפים לה ומתנהגים בהתאם, ואז באמת דוחים אותם, ונוצר מעגל כזה שאי אפשר לצאת ממנו".
- האם אופטימיות היא גם עניין גנטי?
"כמובן שיש השפעה לגנטיקה. הרבה פעמים אצל הורים פסימיים רואים גם ילדים פסימיים. מחקרים מראים שלתאומים זהים שגדלו אצל הורים מאמצים אחרים, הייתה אותה רמת אופטימיות ופסימיות בגיל ההתבגרות, בלי קשר לסביבה שבה גדלו. לעומת זאת, יש לי תאומים זהים שאחד מהם אופטימי והשני פסימי. אחד פשוט לקח גנים של אמא ואחד של אבא".
זאנטקרן מסבירה שיש גורמים נוספים שיכולים להשפיע על הסגנון האופטימי או הפסימי: סגנון הורי ("למשל, הורים שאומרים 'לא נצליח לקנות אוטו חדש', 'לא אתקדם בעבודה'"); וביקורת מצד ההורים והמורים ("אומרים 'אתה ילד רע' או 'אתה תלמיד גרוע', במקום להגיד 'אתה כזה ילד מקסים, אבל חבל שהיום אתה מציק לאחותך', או: 'במבחן הזה לא הצלחת, במבחן הבא תצליח יותר').
- מה הורים צריכים לעשות כדי ליצור אופטימיות אצל ילד?
"הורים צריכים לתת לילד תחושה של שליטה, כלומר 'אם אתה תתאמן שוב, אתה תצליח'; הם צריכים ללמד אותו לחשוב מחשבות של מסוגלות, כמו 'אני מסוגל להתמודד, אני מסוגל להצליח'; וגם ללמד אותו מחשבות גמישות, ולא מחשבות קיצוניות של 'קטסטרופה' ו'איום ונורא'. לגבי מבחנים, למשל, לא צריכים להתייחס לציונים, אלא ללמידה שלפני המבחן. אם ילד השקיע ולמד, צריכים לחזק אותו על כך. אם נתייחס רק לציונים, יש סיכוי שאם הוא לא יצליח, לא תהיה לו מוטיבציה ללמוד".
דבר נוסף שחשוב ללמד את הילד זה סגנון חשיבה שלפיו כאשר הוא מצליח, ההצלחה שייכת לו ותלויה בו. "וכמובן חשוב להראות סגנון הורי אופטימי, שיהיה דיבור אופטימי בבית", מדגישה זאנטקרן.
"הורה שלא הצליח לקבל קידום בעבודה, יכול מצד אחד להגיד 'אני לא מוצלח בתחום הזה, אולי כדאי לי לעזוב', והאופטימי יגיד 'אולי המתחרה שלי היה יותר טוב, אבל אני אוכיח להם שאני מספיק טוב, ובהזדמנות הבאה כבר יקדמו אותי לתפקיד בכיר יותר'. חשוב שהילד יספוג מהוריו שכישלון זה משהו ממוקד ולא כללי. וגם במקרה הפוך, כשאמא מספרת לבעלה על עסקה מוצלחת שהיא סגרה, היא יכולה להגיד 'השקעתי המון בזה והצלחתי לסגור את העסקה בזכות הכישורים שלי', במקום להגיד 'אתה לא יודע איזה מזל היה לי, העסקה נסגרה'. שהילד יראה שגם להורה יש סגנון של שליטה ולא של מזל".
ביקורת לגבי ציונים עלולה לפגום במוטיבציה.
לצבוע הכל בשחור
זאנטקרן, 40, אם לתאומים בני תשע ולתינוק בן עשרה חודשים, מספרת כי היא מיישמת את העקרונות האלו גם בביתה. "המשפט'לא נורא' חוזר על עצמו הרבה מאוד אצלנו בבית. היה ילד שהעליב לאחרונה את הבן שלי, הוא חזר הביתה ואמר 'אני לא אדבר איתו, ילד מגעיל', הוא כבר צבע הכל בשחור. ,
"אמרתי לו 'הוא דווקא חבר טוב שלך, יכול להיות שהוא פגע בך פעם אחת, זה באמת לא יפה, אבל רוב הפעמים הוא דואג לך ואתם חברים'. או שהיינו צריכים עכשיו לנסוע לחופשה משפחתית משותפת ובסוף זה לא התאפשר. אז אמרתי לילדים שזה לא נורא, שנעשה פסח בבית, שאנחנו נשארים ביחד, שכיף לנו, ושנפצה על זה בחופשה אחרת".
- האם אופי הזוגיות של ההורים יכול גם הוא להשפיע על אופטימיות של ילד?
"ילד שרואה הורים שרבים ואומרים'אף פעם לא נצליח להסתדר', סביר להניח שגם כשהוא יחווה חברות או זוגיות, הוא ישתמש באותן מילים. הוא יראה את הסיטואציה כבלתי ניתנת לפשרה, כפסימית. לעומת זאת, אם בזמן מריבה הוא היה שומע'אמא שלך היום עצבנה אותי, אבל אנחנו מאוד אוהבים', הוא היה רואה את המריבה כדבר זמני ולא משהו שאי אפשר להתגבר עליו".
שלי זאנטקרן. ''כל כישלון של ילד אופטימי הוא מבחינתו זמני''. אריק סולטן
- עד איזה גיל ניתן להפוך ילד פסימי לאופטימי?
"ילד פסימי לא הופכים לאופטימי, כמו שאי אפשר להפוך ילד ביישן לסופר חברתי, כי זה חלק מהאישיות שלנו. בעבודה מאוד מאומצת אפשר להפוך ילד פסימי לילד פחות פסימי, למסתגל יותר, כזה שמתאים עצמו יותר למציאות. בעזרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי קצר מועד וממוקד מטרה, שכולל 30-15 מפגשים , אפשר לראות שינוי".
כדי לעזור לילד הפסימי להיות בעל יכולת הסתגלות טובה יותר למציאות, הוציאה זאנטקרן לאחרונה משחק חדש לשינוי החשיבה, הרגש וההתנהגות - "לשחק באמ"ת". המשחק מיועד לגילאי 15-6, והוא פותח יחד עם הפסיכולוגית החינוכית נעמי דותן.
"כן חשוב שילדים יחושו את כל מגוון הרגשות, כמו כעס, עצב, בלבול - אבל חשוב שזה יתאים לסיטואציה ולא יהיה קיצוני", מדגישה זאנטקרן. "אם נעזור לילדים שלנו לזהות את המחשבות המזיקות שגורמות לרגשות שליליים, ולהפוך אותן למחשבות מועילות שתואמות את המציאות, זה יכול לעזור להם להיות יותר אופטימיים".
- באילו מקרים מומלץ להגיע עם הילד לטיפול ולא להסתפק רק במשחק?
"כשזה מתחיל לשבש את חיי הילד. כשאנחנו רואים שהילד חסר מוטיבציה, שאין לו חשק להזמין חברים, שיש לו מחשבה פסימית לגבי ההצלחות שלו - מומלץ לקחת אותו לטיפול או לגשת להדרכת הורים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה